Vayedaber

Sotah

Daf 33b

משנה: פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד. מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג בַּשְּׁמִינִי מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית עוֹשִׂין לוֹ בֵּימָה שֶׁלְּעֵץ בָּעֲזָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת. חַזָּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֶפֶר הַתּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְיוֹשֵׁב. אַגרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִיבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד וְשִׁיבְּחוּחוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא זָֽלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת אָֽמְרוּ לוֹ אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפַּס אָחִינוּ אַתָּה אָחִינוּ אַתָּה.

Traduction

On procédera comme suit pour le passage récité par le roi en public: à l’issue du premier jour de la fête des Tabernacles, la huitième année, après l’issue de la septième année agraire (ou celle de repos), on élève une estrade de bois au milieu du parvis, sur laquelle le roi s’asseoit, comme il est dit (Dt 21, 10): Au bout de sept années, à la fête, etc. Le servant de la synagogue prend le rouleau de la Loi et le remet au chef de la synagogue; celui-ci le passe au vice-président, lequel le remet au grand-prêtre. Ce dernier à son tour le remet au roi, qui se lève, reçoit le rouleau sacré, afin de faire la lecture officielle étant assis. Cependant, le roi Agrippa reçut le rouleau de la Loi étant debout, et il fit la lecture sans s’asseoir; ce que les sages approuvèrent. Lorsqu’il arriva au verset Tu ne pourras pas placer sur toi comme roi un homme étranger qui n’est pas ton frère (ibid. 16, 17), ses yeux commencèrent à fondre en larmes. Les assistants s’écrièrent: ''Ne crains rien, Agrippa, tu es notre frère, tu es notre frère (242)V. Derenbourg, Essai, etc., p. 216-7. Ð La Guemara sur ce se retrouve en (Pessahim 5, 10) fin, traduit t. 5, p. 80..''

Pnei Moshe non traduit

מתני' בשמיני. בשנה שמינית של שמטה שעברה שהיא מוצאי שביעית זו במוצאי י''ט הראשון של חג כדמפרש בבבלי דכתיב בחג הסוכות שומע אני אפילו ביום טוב האחרון של חג תלמוד לומר בבוא כל ישראל לראות ובי''ט הראשון לא דבמועד כתיב מאתחלתא דמועד:

בעזרה והיא יושב עליה. בגמרא פריך עלה:

אגריפס המלך. מזרעו של הורדוס היה והוא שנחרב בית המקדש בימיו:

זלגו עיניו דמעות. שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות:

אחינו אתה. שאמו מישראל:

הלכה: לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַף לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה. תִּיפְתָּר שֶׁסָּמַךְ לֹו בַכּוֹתֶל וְיָשַׁב לוֹ. וְהָא כְתִיב וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי י֙י. אָמַר רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִיי. יִישֶׁב עַצְמוֹ בַתְּפִילָּה. תַּמָּן תַּנִּינָן. יָצָאת כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָֽשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. הַשְׁנִייָה בַחֵיל. וְהַשְׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מַה תַנִּינָן. יָֽשְׁבָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ. עָֽמְדָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא כן כו'. אמתני' פריך דקתני המלך יושב בעזרה דהא תני ר' חייא אין ישיבה בעזרה כו' ור' אמי בשם ר''ל מוסיף דאפי' למלכי בית דוד לא היתה ישיבה דמפרש קרא דדוד כדלקמיה:

תיפתר. להמתני' לא שהיה יושב ממש אלא שסמך לו בכותל וישב לו בעמידה שיש בה סמיכה וכעין ישיבה היא ומותר בעזרה ובבבלי מפרק לה דבעזרת נשים הויא:

והא כתיב ויבא וגו'. אר''ל פריך דקאמר אפילו למלכי בית דוד אין ישיבה:

יישב עצמו בתפל'. לא ישב ממש אלא שיישב עצמו לכוין דעתו בתפלה לפני ה':

תמן תנינן. קושיא היא דהרי תנינן בסוף פ' תמיד נשחט גבי הפסח נשחט בשלש כיתות וכשגמרו יצאת כת הראשונה כו' והשלישית במקומה בעזרה וקס''ד דישבה בעזרה כמו דקאמר ישבה בכת הראשונה:

מה תנינן ישבה לה במקומה. בתמי' דלא תני הכא ישבה אלא במקומה דקאמר עמדה לה במקומה קאמר:

תַּמָּן תַּנִּינָן. מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבְנָבִיא שֶׁלִּשְׁנֵים עָשָׂר מוּתָּר. וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בָרַבִּים. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. 33b הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה פָרָשָׁה קְטַנָּה. אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל עַל סֵדֶר. וְהָא תַנִּינָן. וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהִיא סִדְרוֹ שֶׁלַּיּוֹם. תֵּדַע לָךְ. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּכָל מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא עַל פֶּה וָכָא קוֹרֵא עַל פֶּה. רִבִּי יוֹסֵי מְפַקֵּד לְבַר עוּלָּא חַזָּנָא דִכְנִישְׁתָּא דְבַבְלָאֵי. כְּדֵי חָֽזְרָה אוֹרַייְתָו גַּייֵל לָהּ לַחוֹרֵי פָרוֹכְתָא. כַּד אִינּוּן תַּרְתֵּיי תוּ מְייַבֵּל חָדָא וּמַייתֵי חָדָא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בפ''ד דמגילה:

מדלגין בנביא. מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:

ואין מדלגין בתורה. לפי שדברי תורה אזהרות ועונשין ומצות הן וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוציא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן:

מדלגין בנביא. אבל אין מדלגין מנביא כו':

מותר. ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו:

לפי שאין גוללים ספר תורה ברבים. דאין זה כבוד הציבור שיהיו יושבין ומצפין ודוממין לכך וקס''ד דאין הטעם אלא מפני כבוד הציבור והיינו שיש שהות כל כך בכדי שיפסיק המתורגמן:

הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה. מפסקת בין מקום שהוא עומד כמקום שדולג ואין כאן בכדי שיפסיק המתורגמן ואם מותר לדלג לדבריך:

אלא כדי שישמעו ישראל. את התורה על סדר וענין אחד שיהי' לבם מיושב לשמוע ואם הוא מענין לענין לא ידלג אפי' בפרשה קטנה אף דליכא טעמא דכבוד הציבור:

והא תנינן כו'. דאלמא דאין הטעם אלא מפני כבוד הציבור ולפיכך מותר הכא לדלג הואיל וסמוכה היא וליכא שהו' בכדי שיפסיק המתורגמן:

שנייא היא. במתני' שהיא סדרו של יום ששתי הפרשיות מדברות בסדר ובענין של יוה''כ ובענין א' מותר לדלג בכדי שלא יפסיק המתורגמן אבל אם יש שהות בכדי שיפסיק המתורגמן אין מדלגין לעולם:

תדע לך. שהוא כן דהרי אמר ר''ל בכ''מ אינו קורא ע''פ לדברים שבכתב והכא במתניתן קורא כ''ג ע''פ לבעשור שבחומש הפקודי' מפני שאי אפשר לפי שיש שהות בכדי שיפסיק המתורגמן ואיכא טורח הציבור וכדפרישית במתניתין:

רבי יוסי. צוה לבר עולא חזן הכנסת של בבל:

כד היא חדא אורייה גרסי' וכן הוא שם. אם הוא יום שמוציאין בו ס''ת אחד תגלול אותה לאחורי הפרכת קודם שתביאה על התיבה מפני כבוד הציבור:

כד אינון תרתיי. ואם הוא יום שמוציאין בו ב' ס''ת:

תי. תהא מוליך ספר תורה הראשונ' ותחזירה לארון הקודש למקומה אח''כ תביא האחרת ואע''ג דר' יוסי נמי חייש לכבוד הציבור שהרי צוה לגלול אחרי הפרכת קודם שיביאה על התיבה מכל מקום סבר ביום שיש בו ב' ס''ת מותר לעשות כך כדי להראות ולפרסם כבוד היום שנתחיי' בו להוציא ב' ס''ת:

וּמְבָרֶךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה. הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה. עַל הָעֲבוֹדָה. שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבוֹד. עַל הַהוֹדָיָה. הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת. עַל מְחִילַת עָוֹן. מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. עַל הַמִּקְדָּשׁ. הַבּוֹחֵר בַּמִּקְדָּשׁ. וְאָמַר רִבִּי אִידִי. הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. וְעַל יִשְׂרָאֵל. הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. וְעַל הַכֹּהֲנִים. הַבּוֹחֵר בַּכֹּהֲנִים. וְעַל שְׁאָר הַתְּפִילָּה תְּחִינָּה וּבַקָּשָׁה. שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִוָושֵׁעַ לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה י֙י שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

על התורה. ברכה שלאחריה חשיב הכא ומסיים הבוחר בתורה:

על העבודה. רצה ומסיים שאותך כו':

על ההודייה. מודים ומסיים הטוב כו':

ואמר ר' אידי. שצריך לסיים השוכן בציון:

Sotah

Daf 34a

משנה: מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. וְדִבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵיבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם. עַל אוֹיְבֵיכֶם וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם. לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִן שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם.

Traduction

Lorsque le grand prêtre oint pour la guerre s’adresse au peuple, il lui parle en hébreu, comme il est dit (Dt 20, 2): Il arrivera, au moment de vous préparer à la guerre, que le prêtre s’approchera; c’est celui qui est oint pour la guerre; il parlera au peuple, dans la langue sainte. Il leur dira: Ecoute, Israël! Vous entrez aujourd’hui en lice contre vos ennemis, non contre vos frères; ce n’est ni Juda contre Simon, ni Simon contre Benjamin, qui auraient pitié de vous si vous tombiez entre leurs mains.

Pnei Moshe non traduit

מתני' משוח מלחמה. כהן שנתרבה לכך:

ודבר אל העם בלשון הקודש. כדיליף בגמ':

משנה: וְקוֹרֵא מִתְּחִילַּת אֶלֶּא הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע וּשְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר כִּי תְכַלֶּה לֲעַשֵּׂר וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת [וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ] עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹתֵן שֶׁלָּֽרְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן.

Traduction

En réalité, il lit depuis le commencement du Deutéronome jusqu’au Shema (6, 4), puis il lit la deuxième section du Shema (Dt 11, 13), puis deux chapitres relatifs à la dîme (Dt 14, 22), et (Dt 26, 12), ensuite le chapitre relatif au Roi (Dt 17, 14), enfin la série des bénédictions et des malédictions (ibid. 27) jusqu’à la fin du chapitre. Toutes les bénédictions récitées par le grand-prêtre le sont aussi par le roi, avec cette différence qu’au lieu de la bénédiction pour le pardon des péchés, il en ajoute une concernant les grandes fêtes.

Pnei Moshe non traduit

מתני' וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע. שבואתחנן ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע שבפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות ומדלג וקורא עשר תעשר ומשם מדלג וקורא כ תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומה ומעשרו' ואף על פי שפרשת המלך בין עשר לכי תכלה לעשר הי' קורא אותם יחד שלא להפסיק במעשרות ואח''כ ברכות וקללו' שהן גזירות ועונשים של תורה וחוזר למפרע וקורא פרשת המלך שום תשים עליך מלך ואי משום שיש כאן דילוג בתורה בכדי שיפסיק המתורגמן במקום המלך ומפני כבודו אין חוששין לכבוד הציבור:

ברכות שכ''ג מברך אותן. ביה''כ אחר מקרא הפרשה:

המלך מברך אותן. אחר קריאתו:

אלא שנותן של רגלים. מקדש ישראל והזמנים מברך תחת ברכות של מחילת העין ביה''כ:

הלכה: אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְלָמָּה קוֹרִין עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. כִּי תְכַלֶּה לֲעַשֵּׂר. עַל יְדֵי שֶׁיָּֽצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִשְּׁבִיעִית לַשְּׁמִינִית. שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֶי רִבִּי יוֹסֵי. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר הִבְדִּיל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

Traduction

– R. Abahou dit: Le roi devait lire alors deux chapitres successifs sur la dîme (Dt14, 22), et (Dt 26, 12), afin qu’à la sortie de la septième année (où ce devoir n’est applicable), en entrant dans la huitième année, ou première agraire, on n’oublie pas de donner les dîmes. Mais, objecta R. Hagaî, devant R. Yossé, ne faut-il pas établir la séparation d’avec la consécration de la septième année? (Pourquoi ne pas exiger un signe distinctif rappelant la reprise des devoirs suspendus un an?) Déjà, répondit R. Yossé, la solennité du nouvel-an y a pourvu (et cet oubli n’est pas à craindre).

Pnei Moshe non traduit

גמ' על ידי שיצאו ישראל משביעית. שלא הי' מעשרו' נוהג:

לשמינית. עכשיו מתחילין המעשרות לנהוג לכך קורין בענין הפרשה שלא לשכח זמן וסדר המעשרות:

ואינו צריך להבדיל. מקדושת שביעית כלומר דלמה אין עושין נמי שום סימן והיכר שידעו עכשיו שיצאו מקדושת שביעית ויכירו שנתחייבו בדברים שהיו פטורין בשביעי' כגון בהמת שביעית דאמרינן בפרק מעשר בהמה דפטורה מן הבכורה וכה''ג וכמו שעושין סימן בקריאת הפרשה להזכירם המעשרות:

כבר הבדיל מראש השנה. דמראש השנה כבר נפסקה קדוש' שביעית והתחילה שנת השמינית אלא דבמעשרות ראו עכשיו להזכירם מפני שהוא זמן האסיף והפרשות המעשרות:

סליק פירקא בס''ד

תַּנֵּי. רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. 34a הַרְבֶּה חֲלָלִים נָֽפְלוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ.

Traduction

On a enseigné que R. Hanina b. Gamliel dit: Beaucoup de victimes tombèrent en ce jour où l’on avait ainsi flatté le roi. La Gemara sur ce paragraphe se retrouve au traité (Pessahim 5, 10) fin

Pnei Moshe non traduit

הרבה חללים נפלו. מישראל באותו היום שהחניפו לו לאגריפס כדאמר בבבלי באותה שעה נתחייבו כו' דאע''ג דאמו מישראל הויא גבי מלך קפיד קרא מקרב אחיך עד שיהא ממוצע מאביו ואמו מישראל והוא מלך בזרוע שלא כדין והיה להם לשתוק ולא להחזיקו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source